נמל כפר ויתקין - אקספורט, אימפורט

בעצם ימים אלה מציינים שבעים וחמש שנים לאירוע "אלטלנה", אין ספק פרשה דרמטית בקורות מדינת ישראל. רבות נאמר, נחקר ונכתב על העימות הנורא בין ממשלת ישראל לבין ארגון האצ"ל אודות העברת הנשק שהגיע מצרפת בספינה הנושאת את השם אלטלנה.

הסיום הדרמטי והטראגי של הפרשה התרחש בחוף תל אביב. לא נעסוק בכך, אנו נתייחס לעגינה הראשונה בחוף כפר ויתקין בשרון. חוף השרון בשפך נחל אלכסנדר נשמע דמיוני כנמל, לא כך יודעים תושבי האזור המודעים לכך שבמשך דורות פעל כאן "נמל" ממנו ייצאו אבטיחים לארצות שכנות.

מינת אבו זבורה

אזור השרון שימש מאות בשנים שדה גידול לאבטיחים, הסוחרים העבירו את האבטיחים לאחר האיסוף בסירות אל המינת - נמל שהיה בבעלות משפחת זבורה. כאן הם הועמסו על ספינות גדולות ששייטו במקביל לחוף אל כפרים וערים בארצות הים שצרכו את האבטיח העסיסי והזול במחירו.

נמל האבטיחים פעל עד לתקופת המנדט, עם הכיבוש הבריטי השלטונות פעלו במהירות להנחת מסילה לאורך ארץ ישראל. בנוסף לייעודה הצבאי היתה הרכבת גורם משמעותי בפיתוח מסחר ותעשייה כאן. האבטיחים מצאו עצמם מובלים בקרונות לשווקים - שינוי שהביא להפחתת השימוש במינת אבו זבורה. על ענף האבטיחים והובלתו לצרכנים פרסמנו רשימה באתר לפני מס' שנים. שרידי נמל האבטיחים נמצאים בבית הספר "מבואות ים" במכמורת.

המפרץ במכמורת בו שכן נמל (מינת) אבו זבורה צילום באדיבות מוטי חזקיה

על מה ולמה הוקם "נמל"?

סוף שנות העשרים ותחילת שנות השלושים הן תקופת השתילה המואצת של פרדסים בשרון, הסתבר כי האדמות באזור מתאימות לגידול הדרים. באם יושקו בכמות המים הנכונה - יניבו פרי בשפע ובאיכות מעולה.

בעיה זו נפתרה ע"י קידוחים עמוקים שהגיעו לאקוויפר הנכון שסיפק מים באיכות גבוהה. החפירה העמוקה התאפשרה רק לאחר שהובא לארץ ציוד מודרני הן לחפירה וכמובן לשאיבה. תוך תקופה קצרה נטעו מאות דונמים של פרדסים.

ההדרים, כמו עצי פרי אחרים, זקוקים לדישון בזבל אורגני לצורך גדילה וכן להנבת פרי, אך הרפתות, הדירים והלולים באזור לא יכלו לספק כמות כזו של זבל.

כמו במקרים דומים, כשמסתמן מחסור פונים לייבוא. הזבל המבוקש נרכש מבעלי דירים, רפתות ולולים בצפון הארץ ובלבנון. הזבל הושט בספינות ונפרק במינת אבו זבורה. המעגן, שהיה בתהליך גסיסה כנמל ייצוא, זכה לעדנה עם הגעת ספינות הזבל והפך לנמל ייבוא.

התשלום שגבתה משפחת סמרה עבור השימוש בנמל שברשותם הביא את פרנסי האזור לרעיון של "נמל" יהודי בקרבת מקום.

לצורך מימוש הרעיון נעשתה פנייה לשלטונות המנדט שאישרו בניית מזח לצרכי פריקה וטעינה. עם קבלת ההיתר נוצרה שותפות של יישובי האזור, קק"ל וחברת נחשון והחל שלב גיוס תקציב לבנייה.

"אנו בונים פה נמל"

עבודת התכנון נמסרה למשרדו של המהנדס פריד שהיה בעל ניסיון בהעמקת אפיקי נחלים באירופה - מיומנות הכרחית בבניית מזח במי הים התיכון. משרד האדריכלים לקח ברצינות את חזון הנמל והכין תכנית אב מפורטת שהוגשה וכללה שרותי נמל בסיסיים כמו מחסנים, משרדים, שבר גלים ועוד מתקני עגינה וקשירה. מאחר והתקציב היה צנוע ביותר הוחלט כי בשלב ראשון יבנה המזח בלבד.

עד שהחלה העבודה בשטח, עברה התוכנית מס' שינויים ותספורות שהביאו את המזח לאורך של 90 מטר בתוך המים ועוד 15 מטר רציף יבשתי, כל זאת ברוחב של 5 מטר. לאורכו של המזח תונח דרך יצוקת בטון ברוחב של 4 מטר.

לאחר יישור ההדורים החלה הבנייה בקיץ של שנת 1938 והסתימה בחודש יוני 1939, ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה. נמל בכפר ויתקין הוא היעד שנקבע ע"י יוזמיו, מקומו במרכז השרון, האזור החקלאי הפורה שזקוק לנמל שיעביר את יבוליו לשווקי העולם ובמקביל יגיעו למקום כל הדשנים והכלים הדרושים לחקלאות.

עבודות בניית המזח בכפר ויתקין

בפועל מאום מכל זה לא התממש. בכל השנים לא עגנה במקום ולו ספינה אחת. הסיבה האמיתית מכל שלל ההסברים היא גובה המזח שלא אפשר התחברות אליו. בנוסף, קרקע הים הרדודה גם היא מנעה הגעת ספינות אל החוף. אלה הסיבות שהמזח הפך לנקודת ציון בחוף בלבד. ספינות הזבל, או להבדיל אוניות מעפילים, "נחתו" מרחק מאות מטרים מהנמל המיועד והורידו מעפילים או ציוד רחוק מהחוף, כשהן נעזרות בסירות קטנות או מתנדבים שנשאו על גבם את אחיהם ואחיותיהם אלי חוף. המזח נשאר בשיממונו כל השנים, כמו שציינו בראשית הרשימה. הגעת אלטלנה לחוף מיקדה את התעניינות הציבור לשעה קלה שהספיקה להכניס את המקום להיסטוריה של מדינת ישראל.

צילום באדיבות הארכיון ההיסטורי של קריית טבעון

אלטלנה בחוף כפר ויתקין

אלטלנה היתה אונייה שנרכשה ע"י אנשי אצ"ל באירופה. הובאו על סיפונה כ-930 עולים וכן הועמס עליה מטען גדול של נשק, תחמושת וציוד רפואי. כל זאת מס' שבועות לאחר ההכרזה על הקמת המדינה. חשוב לציין כי באותם ימים האצ"ל היה כבר משולב בצה"ל וכי מנהיג האצ"ל מנחם בגין לא היה מודע ליציאת האונייה מצרפת.

עם הגעת הידיעה על ההפלגה נוהל מו"מ בין נציגות הממשלה להנהגת האצ"ל. שליחי רוה"מ בן גוריון דרשו שהנשק כולו יימסר לצה"ל והוא שיחלקו ליחדות בשטח. אנשי האצ"ל התנו את הסכמתם בכך שלאנשיהם בירושלים, שעדיין לא שולבו בצה"ל, יוקצה בנפרד נשק.

הסכסוך לא נראה פתיר ואז התקבלה החלטה משותפת להפנות את האונייה לחוף כפר ויתקין ושם הרחק מהציבור יפורק הנשק, בתקווה שעד לעגינה תושג הסכמה.

לפני 75 שנה, ביום ה- 48 21.6, עגנה אלטלנה מרחק מאות מטרים מהחוף. הפריקה החלה בשיתוף ובעזרת אנשי המושבים במקום. זה הרגע שמשהו השתבש. לשטח הגיעו יחידות אצ"ל ואז התעורר חשש שהם רוצים את הנשק לעצמם. האזור הוקף ע"י חיילי חטיבת אלכסנדרוני והתפתחה תקרית בין הכוחות בה נהרגו ארבעה מאנשי אצ"ל ושני חיילי החטיבה.

חיילי חטיבת אלכסנדרוני בכפר ויתקין צילום באדיבות "גולה ותקומה" - ארכיון יוסי עופר

הפריקה הופסקה והאונייה הרימה עוגן והפליגה לחוף תל אביב. המשך הסיפור וגרסאות המשתתפים בספרי ההיסטוריה.

כאן מסתיים מקומו של מזח כפר ויתקין בתולדות המדינה. שרידי שתי שורות העמודים שנשאו את המזח קיימות עדיין במקום ומשמשות עמודי זיכרון לחזון שלא עמד במבחן המציאות.

אם רוצים לצפות בשרידים יש לסטות מכביש 2 במחלף בית ינאי וכבר מכביש הכניסה אפשר לצפות בהם.

שרידי המזח כיום. צלם: ישראל זלר. צילום באדיבות יגאל זלמנסון, מתוך אתר פיקיויקי