הקומנדו הצרפתי

כאשר ניגשתי לכתיבת רשימה זו, כהרגלי, פניתי לאנשים שונים, נשים, גברים, צעירים ובוגרים מכמה אזורים ומגזרים בארץ, בשאלה האם סיפורו של הקומנדו הצרפתי שלחם בשורות צה"ל, כתף אל כתף לצד לוחמי פלמ"ח, בקרבות תש"ח ידוע להם. למרביתם לא היה שמץ של מושג.

נתון נוסף שבלט בעדויות ובמחקרים שפגשתי, תוך עיון בכתובים מהתקופה, הוא שסיפור הלוחמים הללו לא זכה לתיעוד הולם, ובחלק מהמקומות ובאירועים פומביים אף התעלמו ממנו במתכוון.

נתונים מביכים אלה הביאו אותי לכתוב ולפרט את סיפור הפלוגה, ולהביאו אליכם עדכני ואמין. חשוב לציין כי על מורשת היחידה מעיב אירוע קשה, אותו אזכיר בהמשך.

טרם שנצלול לסיפור הקומנדו, חשוב לרענן שני מושגים שנשכחו במקצת, שעם הקמת המדינה וצה"ל תפקידם היה חיוני בייסוד הצבא ובלחימה בצבאות הפולשים - מדובר במח"ל ובגח"ל.

סיפורם של אנשי מח"ל, מתנדבי חוץ לארץ, החל בחודש דצמבר 1947. סה"כ כ-3000 מתנדבים, חלקם לא יהודים ורובם רחוקים מציונות, הגיעו מארצות אירופה, ארצות צפון אפריקה, דרום אפריקה אמריקה וקנדה.

מה שהביא אותם לכאן היו רגשות הומניים כלפי העם היהודי הנלחם על מדינתו הצעירה במציאות שלאחר השואה, רצון לתרום ולסייע בתחומי הלחימה המוכרים להם, וכמובן יצר הרפתקנות.

אנשי המח"ל מצאו את מקומם בכל זרועות הצבא, חיל הים, חיל האוויר, תותחנים, שריון, וכמובן במערך הלוגיסטי. בכל התפקידים שקיבלו על עצמם הביאו לביטוי את ניסיונם מצבאות ששרתו בהם במלחמת העולם השנייה.

חלק מהמדינות מהן הגיעו המתנדבים אסרו על גיוס אזרחיהם לצבא זר וכמובן לצבא יהודי שלוחם. כתוצאה מכך רבים מהמתגייסים הזדהו בשמות בדויים. קבוצה מגיבורים אלה שנפלו בשורות צה"ל נקברו מסיבה זו כאלמונים.

החיילים בפרויקט גח"ל, גיוס חוץ לארץ, היו חיילים בצה"ל אשר רובם ככולם היו מניצולי השואה שגויסו באירופה ע"י אנשי הסוכנות. "פעילי ההגנה" ושליחים מהארץ, שריכזו צעירים יהודים רבים במחנות המעבר באירופה ובמתנות המעפילים בקפריסין, אימנו אותם במושגי יסוד של צבא ולחימה ושלחו אותם לארץ להצטרף ללחימה. במסגרת זו גוייסו כ-20,000 לוחמים, שרבים מהם מצאו עצמם בשורות הראשונות של היחידות הלוחמות.

הקומנדו הצרפתי ומפקדו האיתן

מקריאת מחקרים וממורשת הקרבות בולטת הסכמה כוללת - "הקומנדו הצרפתי" הוא טדי איתן-דיפרה, מקימו ומפקדו. לולא הוא לא היתה יחידה ובלי פיקודו הכריזמטי עליה צה"ל ומדינת ישראל היו יוצאים מופסדים.

טדי איתן-דיפרה , צרפתי נוצרי, בן למשפחה אמידה מדרום המדינה, נולד בשנת 1912. בבגרותו למד באוניברסיטה משפטים, הצטרף לשירות המדינה והוצב בצפון אפריקה בתפקיד ניהולי במשרד המשפטים הצרפתי.

במהלך מלחמת העולם איתן-דיפרה מצטרף לצבא צרפת החופשית, ובמהלך שירותו נשלח לקורס קצינים משותף עם הצבא הבריטי. עם סיום הקורס הוא מגיע לא"י ומשרת באזור המושבה רחובות. לאחר שירותו בא"י הוא מועבר לסוריה, שם נפצע ומועבר לאשפוז בבי"ח הדסה בירושלים.

תקופת שירותו של איתן-דיפרה בארץ מביאה אותו להכרות והערכה למפעל הציוני. עם החלמתו הוצב לשרת על אדמת גרמניה המובסת, שם הוא מתוודע עם שואת יהדות אירופה.

עם שחרורו בתום המלחמה שב לצרפת ומתערה שם בחיים האזרחיים. הוא מוצא את מקומו בשירות המדינה לאחר שחרורה משלטון וישי ומגרמניה הנאצית. איתן-דיפרה ממלא תפקידיו בהצלחה ועולה בדרוגו ובתפקידו במערכת הממסדית.

עם פרוץ מלחמת העצמאות פורש איתן-דיפרה מהשירות הצרפתי ומחליט להציע את ניסיונו כקצין קרבי להנהגת הישוב. לנציגי "ההגנה" בצרפת מסביר כי לחם עם דה-גול על שחרור צרפת, ולהבנתו ומניסיונו, הערבים הם אויבי צרפת וכי לחימתם במדינה היהודית הצעירה לא מקובלת עליו, ומכאן נובע רצונו להתגייס ולסייע.

לאחר היסוסים וחשש הוא מגויס ונשלח למחנה טירונים, למרות שהיה קצין קרבי עם ותק מוכח.

ב-26.4.1948 הוא מגיע ארצה בזהות בדויה של עולה (הבריטים עדיין בארץ). הוא מתקבל ע"י יצחק שדה, הפורס עליו את חסותו, מעניק לו דרגת רב סרן ושם עברי טדי איתן. הקשר בין השניים הלך והתחזק, זאת עד לפרישת האלוף ופטירתו לאחר זמן.

התפקיד הראשון שהוטל על טדי איתן בצה"ל היה ארגון גדוד במסגרת חטיבה 7. הגדוד זכה למס' 75 ויועד להיות גדוד פשיטה המאויש בחיילים דוברי צרפתית. טדי איתן, שמונה למג"ד, הבין כי בשל בעיות משמעת הגדוד בהרכבו העכשווי לא יוכל לפעול. חלק משמעותי מהחיילים נופו בשל בעיות מורל ומשמעת, והנותרים, כמאה וחמישים לוחמים, גובשו ליחידה לוחמת וזכו לכינוי המחמיא "הקומנדו הצרפתי". היחידה הסתפחה לפלמ"ח והיוותה חלק מהגדוד התשיעי, גדוד הפשיטה של חטיבת הנגב.

חיילים מהקומנדו הצרפתי. צילום באדיבות ארכיון הפלמ"ח

עם החיבור לגדוד מנה הקומנדו כמאה וחמישים איש, מחציתם לוחמים מנוסים והיתר אנשי שירותים. יש לזכור כי חלק משמעותי מהמגויסים לא היו יהודים, אלא אנשים שלחמו בצבאות שונים וראו לעצמם חובה להגיע ולהתגייס לצבא הצעיר.

לסגנו של טדי איתן מונה איש הפלמ"ח אלי אוברלנדר, איש פלמ"ח, חבר קיבוץ גבעת חיים, שרק לאחרונה שב משליחות חינוכית בצרפת, שם גם הכיר חלק מהמתנדבים ומכאן הערכה הרבה שרחשו לו.

"יואב" היה המבצע הראשון שהקומנדו במבנהו החדש לקח בו חלק. הקרב הראשון היה כיבוש מחנה צבא מצרי באזור רפיח, ובהמשך חסמה ומיקשה צומת כבישים רפיח, עוג'ה, אל עריש.

ביום הקרב השני ב-18.10.48 נפלו הסמג"ד הנערץ אובאלנדר והלוחם יעקב ברכה הוכרז כנעדר.

הודעה על נפילתו של אלי אוברלנדר באזור רפיח. באדיבות מוזיאון פלמ"ח

כיבוש באר שבע במהלך "יואב" אף הוא נמסר לחטיבת הנגב, וכמובן והקומנדו הצרפתי נמצא בחוד הכח.

על הקרב לכיבושה של העיר, שתהפוך בהמשך לבירת הנגב העברי, סופר ויסופר רבות, הקרב זכה ליחסי ציבור חיוביים ומרוממים, המפקדים בשטח ידעו להלל את עצמם ומפקדת "חזית הדרום" נסחפה להילולת הניצחון כשהיא, כמו פקודיה בשטח, מתעלמת משגיאות בניווט, עיכובים בביצוע ובאי סדר כללי שהביא את הקרב שהיה אמור להיות לילי לקרב שהסתיים בשעה תשע בבוקר, באור יום מלא.

כאמור, דברי ההלל והשבח הופנו לחיילי חטיבת הנגב ומפקדיהם ומשום מה אנשיו של טדי איתן שלחמו בגזרה הקריטית בקשיים, בפצועים ובנופלים וביצעו את משימתם, משום מה נמוגו ממורשת הניצחון. היו שטענו כי אנשי הקומנדו התנהגו בצורה לא נאותה לאחר הקרב, דבר שהתבטא בביזה ובלקיחת שלל.

תחקירים ומחקרים מקצועיים שנעשו בסיפור הקרב מאוחר יותר חשפו את התקלות בהתנהלות החטיבה, דברים שגרמו ל"בלאגן" לעומת ההתנהלות הקרבית והדיוק של הקומנדו.

פרשה מחפירה שהתגלתה לאחר הקרב היא לקיחת השלל. ראש הממשלה ושר הבטחון בן גוריון, שהדבר הובא לידיעתו, מציין ביומנו כי טובי בננו השתתפו בביזה ובלקיחת שלל.

כפי שציינתי קודם לכן, אנשי הקומנדו לקחו חלק בשוד, אך כאמור הם לא היו לבד. שותפיהם ה"יפים" אף הם שדדו בהתלהבות, אך דאגו להאשים את ה"צרפתים".

אחת מאגדות הקרב מספרת כי כאשר התוודע טדי איתן אל סיפור הביזה הוא הוציא את החיילים למסע רגלי מפרך, ובהליכה הקשה נאלצו הבוזזים להשליך את שללם.

דבר המעיד כאלף עדים על המעורבות בלחימה הוא מס' הנפגעים, סה"כ נפלו 6 לוחמים ונפצעו 21 חיילים, מתוכם 4 נופלים ו-14 פצועים מיחידת הקומנדו הצרפתי.

לאחר הקרב הקשה לכיבוש העיר באר שבע ,חוזרת יחידת הקומנדו לבסיסה בקיבוץ גבולות, שם היא מתאוששת ומתארגנת להמשך הלחימה. בתקופה לא ארוכה זו עסקו חיילי היחידה בסיורים ובבט"ש.

הקרב הבא אליו נקראה יחידת "הקומנדו הצרפתי" הוא בכיבוש משלטי הת'מילה, ביום 25 בדצמבר 1948. כיום מזהים את מיקומם של משלטי הת'מילה מצפון מזרח למושב אשלים, על הכביש המוליך מצומת הנגב לניצנה.

הקומנדו הצרפתי ומפקדים מגדוד 7, חטיבת הנגב, לקראת ההסתערות על הת'מילה (טדי איתן מימין עם הכומתה) צילום באדיבות ארכיון הפלמ"ח

עם פלישת הצבא המצרי, בחודש מאי תש"ח, הוא נע על אותו הציר שהביא אותם מעוג'ה אל חפיר לביר עסלוג'. הגבעות ששלטו על הכביש גודרו ונחפרו היטב, והכוח המצרי צויד בנשק מתקדם, כולל נשק ארטילרי. הצבא המצרי השתמש בכביש זה להעביר כוחות שהגיעו דרך צפון הנגב והשפלה לדרום ירושלים.

חשיבות גבעות הת'מילה לצבא הפולש הביאו את המצרים להקים במקום ארבעה מוצבים, שקיבלו את שמותיהם בהמשך מצה"ל, לפי מקומם מצפון לדרום: ט'ו, ט'ז, י'ג ו-י'ז.

מטרת צה"ל במבצע זה היה לנתק את הכוח המצרי שהיה בארץ ישראל ממקורותיו בסיני ובמצרים, ובהמשך לנוע על הכביש למרכז סיני, במסגרת "מבצע חורב".

על פי תכנית המבצע שהוכנה במטה "חטיבת הנגב" הכוחות יופעלו בסדר הבא:

1. כיבוש משלט ט' - המשרפה.

2.כיבוש המשלט הדרומי ובהמשך כיבוש משלט י'ז.

3. גדוד 9 הממונע יסייע וישלים את השליטה במוצבי הת'מילה.

מאחר ואנו עוסקים ב"קומנדו", ובמפקדו טדי איתן, נתרכז בחלקו בקרב. הכוח נע רגלית דרך הדיונות ליעדו, שזו עמדה י"ג של האויב, טעות בניווט הביאה אותו למשלט י"ד. הכוח כבש את המתחם בעזרת הכוח בפיקודו של "ברן", שזה היה ייעודו המקורי. הכוח המשולב הצליח להניס את המצרים ולהשתלט על המתחם.

הקרב נראה כאילו הסתיים, אך לא כך היה הדבר. הכוחות המצרים ממתחמים סמוכים, בסיוע שריון וארטילריה, מסתערים על היחידות שבפיקוד ברן וטדי. הקרב על המשלט קשה ביותר ולשני הצדדים נפגעים רבים הפזורים בשטח, וכל ניסיונות הסיוע לא צלחו. בשלב מסוים, מאשר מח"ט הנגב נסיגה והכוח אוסף את פצועיו ועוזב את המקום. במהלך התנועה הוא משאיר שלושה פצועים מאנשי הקומנדו מתחת לגשרון הרכבת ע"מ לאוספם בהקדם.

במקביל לנסיגה, מצליח הכוח שבפיקוד חיים בר-לב, שתקף מצד שני, לפנות את שדה המוקשים, להניס את הלוחמים המצרים ולהשתלט סופית על משלטי הת'מילה. .

עם סיום הקרב, כאשר הגיעו לאסוף את הפצועים שהושארו מתחת לגשרון הרכבת, נגלה מראה זוועתי. הפצועים החבושים התגלו ע"י חיילי האויב ואלה רצחו אותם ובהמשך חיללו את גופותיהם.

מסדר כבוד אחרון לחללי הקומנדו הצרפתי שנפלו בקרב על משלטי הת'מילה. צילום באדיבות ארכיון הפלמ"ח

בהערת אגב אציין כי בפרסומים שונים הועלתה טענה על פיה חיילי הקומנדו רצחו שבויים כנקמה על רצח חבריהם, אולם לא מצאתי ראייה אמינה אחת לאמיתות המקרה, לכן אתייחס לכך כאל "אגדה אורבנית".

תשעת נופלי הקומנדו הובאו לקבורה בבית הקברות של קיבוץ רביבים, ופצועי היחידה אושפזו בבתי חולים, ביניהם גם מפקד היחידה רס"ן טדי איתן.

אתר הרוגי הקומנדו הצרפתי, מתחת לגשרון הרכבת. בצילום באדיבות דני גרשוני

חיילי היחידה הועברו להתארגנות ולהתאוששות במבנה שהועמד לרשותם בב"ש. מפקדת חטיבת הנגב החליטה כי זה הזמן להתנתק מ"הקומנדו הצרפתי", זאת ללא נימוק אמין ותוך ניצול המצב בו חיילי היחידה נמצאים ללא פיקוד, שכזכור מאושפז בבי"ח.

החיילים הושארו בעיר ללא מקורות קיום ואספקת ציוד. המצב הקשה אילץ את הלוחמים לצאת ולהשתלב בעבודות שונות בעיר, והמדים שעליהם (מאחר ואין להם ביגוד אחר) מושך אליהם את אנשי המשטרה הצבאית שעוצרת אותם כעריקים.

כאשר הם מובאים לפני שופט, ולאחר שזה שומע את סיפורם, הוא מורה לשחררם בו במקום ונוזף קשות בשלטונות הצבא על התנהלותם המבישה.

כאן מסתיים סיפורו של ה"קומנדו הצרפתי" כיחידה. מרבית המתנדבים משתחררים וחוזרים לארצותיהם כאשר הם נושאים צלקות של עלבון בצד גאווה שלקחו חלק בהקמת מדינת ישראל.

במהלך השבועות שלאחר מכן פורקה היחידה, מרבית המשוחררים חזרו לארצותיהם, חלק קטן מהם נשאר בארץ והתערה בחברה הישראלית. השם הבולט במשוחררים הישראלים היה גד נבון שהתקדם במסלול הדתי בצה"ל והפך ברבות הימים לרב הראשי בדרגת אלוף.

מפגישות ומקריאת זיכרונות של המשוחררים במקום מושבם בולטת גאווה רבה על תקופת שירותם בצה"ל, אבל יחד עם זה בולט בדברים עלבון וכעס על היחס שזכו לו ממוסדות המדינה לאחר שחרורם.

רס"ן טדי איתן השתחרר מאשפוז בביה"ח הצבאי, מצא כי יחידתו פוזרה וסרב לקבל על עצמו תפקידים שהוצעו לו, בהתאם לדרגתו וניסיונו.

טדי איתן שב לצרפת, הפך לאזרח פעיל, הקים משפחה, ושב וקיבל על עצמו תפקידים משמעותיים בממשל.

בשנת 1956 ביקר איתן בישראל והתקבל בשמחה ובכבוד אצל מכריו ומוקיריו. איתן, הלוחם הגיבור והמפקד הנערץ, מצא מותו בתאונת דרכים בשנת 1972.

שנים לאחר תום המלחמה התעוררו יוזמות להנציח בכתב ובאתרים בשדות הקרב את פועלו של הקומנדו: במרכזה של העיר באר שבע, בשכונה ג', נמצא גן זיכרון לנופלים ולצידו מוצב שלט "צומת הקומנדו הצרפתי"

לצידה של אנדרטת הזיכרון לפועלה של חטיבת הנגב נמצאת אנדרטה צנועה לזכרם של נופלי הקומנדו

בסמוך לישוב אשלים, בקרבת משלטי התמיל'ה, נמצא האתר המצפור, המפורט והמרשים, המנציח באופן המרהיב ביותר את מורשת היחידה

צילומים באדיבות ארכיון הפלמ"ח ותיירות הר הנגב

בהשתדלות חבריו של איתן, בשנת 2004 העניק שגריר ישראל בצרפת, בשליחות ממשלת ישראל, את אות מלחמת הקוממיות לאלמנתו ולבתו של המנהיג והמפקד טדי איתן.

עטיפת ספרו של טדי איתן שיצא לאור בצרפת - "נגב, מתנדב צרפתי בראש אנשי הקומנדו של ההגנה"