האדמונים יפי העיניים

בבוקר יום רביעי, ה-26 בפברואר 2025, כאשר אני מקליד רשימה זו, הלב מתחבר למשפחת ביבס המביאה לקבר ישראל את שירי ושני ילדיה אריאל וכפיר. בן זוגה ואבי ילדיה ירדן ניצב למול קבר אהוביו, משפחתו הקרובה ובני קיבוצו הם סביבתו הקרובה ועם ישראל כולו עוטף אותו במעגלים ההולכים וחגים בכל הארץ, מעגלים השוזרים בתוכם אהבה, דאגה וחוסר אונים לנוכח אובדן הדרך והיעדר מנהיגות.

רשתות, אתרי חדשות, תחנות רדיו וטלוויזיה - כולם מרחפים סביב מסע ההלוויה ומציפים את העולם בצבע הכתום הג'ינג'י האולטמטיבי.

מה סוד הקסם של הג'ינג'י יפה העיניים? כמי שהשתייך לקהילה זו פרק נכבד מחייו (זאת עד להאפרת שערו) אנסה להעביר אליכם קוראים יקרים שמץ מהכבוד וממשא האחריות להיות ג'ינג'י בישראל.

השיער האדמוני הינו נדיר ביותר. מקובל שרק אחוז אחד מאוכלוסיית העולם, נשים וגברים, זכו להיות מעוטרים בו. ריכוז גבוה של אדמוני שיער חיים בארצות מערב אירופה ואכן שם איכותם ויכולותיהם באים לביטוי בכל שטחי החיים.

בחלקים אחרים של כדור הארץ מספרם של הג'ינג'ים נמוך בקרב האוכלוסייה בעלת הפיגמנטים הכהים. צבעם המיוחד, הבולט על הגוונים הכהים והאפורים, מבליט את ייחודם וסגולותיהם התרומיות. היותם שונים מסביבתם מעורר לעיתים תגובת הפתעה כמו לכל חידוש, אבל כאשר הסביבה מתוודעת לדמות האיש או האישה האדמונית, מוצאים עצמם הג'ינג'ים בלב העשייה.

כמו בכל תרבות וקהילה תמיד יימצאו שולי שוליים חברתיים שהשונה מעורר את חששם ואחת הדרכים הבדוקות להפגה היא ייחוס כוונות שליליות לאדומי הנזר.

בתרבות ובפולקלור הישראלי נכתב והוצג רבות אודות הג'ינגי', מקומו ופרקי חייו. ברשימה זו נספר על כמה מהם.

מרים ילן שטקליס, משוררת מוכרת ואהובה, ילידת 1900 ברוסיה, חיה את רוב שנותיה בארץ ישראל, ונפטרה בשנת 1984 בעיר חיפה. בראשית דרכה כמשוררת כתבה לקוראים הבוגרים, בהמשך פנתה לקהל הצעיר, איתו יצרה קשר עמוק אודות לשירים הרגישים שמצאו דרכם לאוזני הילדים ולליבות הוריהם. משיריה הידועים כמובן "ג'ינג'י", "דני גיבור", "מיכאל", "הבובה זהבה" ועוד ועוד שירים שהושרו בפי ילדים והורים בדבקות מלאה.

ילן שטקליס היתה המשוררת הראשונה שזכתה בפרס ישראל לספרות ילדים, זאת בשנת 1956. על יוצר נוסף שכתב על הג'ינג'י וזכה לפרס ישראל בהמשך.

"אִמָּא אוֹמֶרֶת תָּמִיד: מַחְמַדִּי,

לְיַלְדִּי רֹאשׁ־זָהָב,

רֹאשׁ־זָהָב לְיַלְדִּי..."

פזמון נוסף המרומם את אדומי השיער הוא השיר על הג'ינגי' של דן אלמגור שהולחן ע"י מאיר נוי והושר בפיהם של חברי להקת פיקוד הצפון.

השיר הועלה בתוכנית הלהקה "פגע וברח" בשנת 1957. בפזמון החביב מובא סיפורו של ילד שעם לידתו נאמר לו ע"י אימו כי הוא כמו כל אדומי הנזר ויפי העיניים, צאצאים לדוד המלך. יכולותיו הם שהביאו את הסביבה להטיל עליו ולצפות ממנו לביצועים מושלמים, שאכן היו כאלה, עד שבשלב מסויים הכל קיבלו את מנהיגותו וסרו להוראותיו.

"...כִּי גִ’ינְגִ’י זֶה אֹפִי,

כִּי גִ’ינְגִ’י זֶה טֶבַע.

עַל רֹאשׁ הַגִּ’ינְגִ’י בוֹעֵר הַצֶּבַע..."

כידוע, הג'ינג'י אינו מותג ישראלי בלבד. אנחנו שומעים, קוראים ופוגשים בהם בארצות קרובות ורחוקות. נער כזה, שזכה להגיע כגיבור של ספר שגם הומחז ועלה על הבימה בהצלחה רבה וסיפורו נישא בפי כל, הוא פרנסואה, הנער צרפתי גיבור סיפרו האוטוביוגרפי של הסופר ז'ול רנאר.

פרנסואה הוא הבן הצעיר מבין שלושה למשפחה המתגוררת בכפר. משנות ילדותו הראשונות הוא זוכה ליחס עויין מאימו, שאף מכנה אותו "ראש גזר" ומפלה אותו בבולטות מול אחיו המפונקים. אבי המשפחה מנתק עצמו מהקורה בבית ומצבו של פרנסואה הולך ומדרדר. בהצטרפות עובדת לבית המשפחה חל שינוי. בשיחה גלויה בין האב לבן הדברים נאמרים ומתבהרים, האב מנסה לתרץ כי עויינות האם לפרנסואה היא תגובה להתעלמותו ממנה כל השנים. המחזה מסתיים ביציאה משותפת של האב והבן לצייד, פעילות משותפת שלא קרתה בעבר.

בשנת 1900 הפך הסיפור למחזה שהוצג בהצלחה על במות רבות באירופה. לעברית תורגם המחזה לראשונה ע"י רפאל אליעז בשנת 1950.

תיאטרון זירה הוקם ע"י הבמאי מיכאל (מיקו) אלמז בשנת 1949 ופעל בתל אביב במשך כעשר שנים. התיאטרון התמחה בעיקר בהפקות חדשניות ותיאטרון אוונגארד. גם אז תיאטרון מסוג זה נאבק כל הזמן בבעיות מימון, ובנסיון להעלות את התיאטרון לפסים כלכליים הזמין אלמז את אברהם דשא "פשנל" שזו היתה פעילותו הראשונה כמנהל תיאטרון.

פשנל בחשיבותו היצירתית דאג להעלות את "פרנסואה" על במת "זירה", כששולמית פילין לוהקה לתפקיד "ראש גזר".

ההפקה לוותה במבצעים ובאירועים כמו השתתפות צעירים ג'ינג'ים שהגיעו במרוכז להצגות או ארגון הצגה חינמית לאדמונים בלבד. כמובן שכל הפעולות מכוסות תקשורתית והגיעו לידעת הכל.  הציבור בארץ אוהד, ההצגה "רצה" משך שנה, קופת התיאטרון חייכה והמושג "ראש גזר" הפך למותג מוכר בארץ.

אברהם דשא פשנל, מיכאל (מיקו) אלמז ושולמית פילין מתוך "חיים שכאלה", רשות השידור 1999

אפרים קישון, ראש וראשון למיתוג הישראלי החדש, ניסח מטבעות לשון ואמירות שנונות שהפכו לחלק מהשיח העברי ומהתרבות הישראלית.

בשמיעה ראשונה, המערכון "הג'ינג'י עם המפתח" מעורר חיוך, אך בהמשך מעורר מחשבות לאן הגענו ואנה ממשיכים.

כפי שציינתי בראשית הרשימה, שני הסופרים שכתבו אודות הג'ינג'ים הינם חתני פרס ישראל - מרים ילן שטקליס ואפרים קישון. מה יותר מכך יעיד על האנרגיות החיוביות שאדמוני השיער מביאים לעולם.

"איפה המפתח?"

"אצל הג'ינג'י."

"איפה הג'ינג'י?!"