חייליו היהודים של גנרל אנדרס

לפני מספר חודשים הגענו כמטיילים לקאסינו, עיר תיירות אופיינית בדרומה של איטליה. העיר מרשימה בבנייה מודרנית ועשירה בצמחייה המשווים לה שלווה והווה של שיגרה.

ההר המרשים הנישא מעליה וצופה על האזור כולו היה מטרת בואנו למקום. מטיילים רבים אחרים מכל העולם מעפילים אל פסגת ההר לבקר במנזר מונטה קאסינו, מנזר עתיק ששוקם לאחר מלחמת העולם השנייה. המנזר נהרס בקרבות עקובים מדם בין הצבא הנאצי הנסוג לכוחות בעלות הברית.

מנזר מונטה קאסינו טרם הריסתו בקרבות, 1940

במהלך הסיור על ההר הגענו לבית קברות שמור ומטופח. השילוט בו מציין כי קבורים בו לוחמים ששרתו בצבא הפולני החופשי תחת פיקודו של הגנרל ולדיסלב אנדרס. גם הוא נקבר במקום מאוחר יותר. בצמוד לחללים הפולנים קבורים גם חיילים יהודים שהיו רעים לנשק תחת פיקודו.

המושג "צבא אנדרס" העיף אותי קילומטרים רבים מזרחה אל ממלכת המערות של בית גוברין ואל שנות נעורי, כשהגעתי לאחת המערות שנקראה "המערה הפולנית". הוסבר לחברי ולי כי חיילים פולנים מצבא אנדרס ששהה בא"י בתקופת מלחמת העולם השנייה, היו במקום והשאירו במערה את עיטור הנשר וכתובת בשפה הפולנית.

עם השנים התוודעתי יותר לקורות הצבא של פולין החופשית שעבר את המזרח התיכון. קורות מסעותיו השאירו עקבות עמוקים בתולדות א"י. בשורות הבאות אנסה לשתף אתכם קוראי בכל אשר העליתי במסעי בעקבות צבא אנדרס. את הצעד הראשון נצעד דווקא בסוף הדרך, בבית הקברות במונטה קאסינו.

מלחמת העולם השנייה החלה עם פלישת הצבא הגרמני הנאצי לפולין ב-1.9.1939. צבא פולין המיושן והחלש התפורר במהירות ונסוג בפני הצבא הגרמני שהיה מצויד ומאורגן. בעוד שהגרמנים שעטו ביחידות שריון, הפולנים החזיקו בחטיבות פרשים. על אחת מהחטיבות האלה פקד גנרל אנדרס.

כוחו של אנדרס נסוג לטריטוריה הפולנית שנכבשה באותו זמן ע"י ברה"מ בהתאם להסכם מולוטוב ריבנטרופ, אשר חילק את פולין בין המדינות התוקפות. חייליו הפרשים של אנדרס נפלו בשבי הרוסי והוא עצמו נכלא ונחקר בכלא במוסקבה.

תמונת המעצר של אנדרס בכלא הרוסי, 1940

טרם נפילת ורשה ופולין כולה, הצליחו פולנים בעלי יכולת ומעמד להימלט לארצות שונות באירופה ובעיקר לצרפת. ארצות אלו היוו מקלט זמני עד שגם הן נכבשו בידי גרמניה. חלק מההנהגה הפולנית נמלטה לרומניה שנקטה מדיניות ניטראלית. כאן הוקמה ממשלה פולנית גולה שפעלה בהתאם לתנאים של הרומנים. ממשלה זו הכריזה על עצמה כממשלת פולין החופשית. לאחר תקופה עברה הממשלה לפריס ולאחר נפילת צרפת עברה ללונדון.

השינוי הגיע לאחר קריסת הברית בין גרמניה לברה"מ, כאשר הצבא הנאצי יצא ביוני 1941 למבצע "ברברוסה". ממשלת פולין החופשית הגיעה להסכם עם שליטי ברה"מ כי יוקם צבא פולני חופשי שיילחם במפלצת הנאצית. הצבא יתבסס על חיילים ששרתו בצבא הפולני ואשר שהו באותו זמן ברוסיה ובפולין. הפיקוד על היחידות יהיה בידי קצינים פולנים ועל הצבא כולו יפקד הגנרל אנדרס, אשר ישוחרר מהכלא לאחר שנמצא מתאים לתפקיד ואושר בידי שתי הממשלות. הפיקוד על היחידות יהיה פולני, אך המרות תהיה למטה הכללי הסובייטי.

אנדרס בפגישה עם סטאלין וסיקורסקי (ראש הממשלה הפולנית הגולה), דצמבר 1941

בהמשך להסכם זה התפרסמה הידיעה ומועמדים רבים החלו להגיע למשרדי הגיוס. הרוסים שחררו שבויים פולנים ממחנות מעצר, גולאגים ובתי כלא. גם פליטים פולנים שהסתתרו במרחבי האימפריה החלו להופיע, ובתוך ציבור המתגייסים היו יהודים רבים ששרתו כחיילים וקצינים בצבא הפולני המובס.

כוח האדם שהצטופף במחנות הקליטה היה במצב ירוד. הגיעו לוחמי עבר מזי רעב ומתנדבים ללא ידע בסיסי בהלכות צבא ובלחימה. את כולם איחד הרצון להילחם בגרמנים. תוך מספר חודשים הצליחו אנדרס ואנשי מטהו להפוך את ציבור המתנדבים לצבא מסודר המוכן ללחימה.

סביב יחידות הצבא המתחדש נוצרה תופעה מיוחדת. מאחר והחיילים ברובם היו פליטים הגיעו איתם גם שרידי משפחותיהם - קשישים, נשים וילדים. הם השתכנו בסמוך למחנות, ניזונו מהאוכל הצבאי ואף נלוו ליחידות במסעותיהן ובאימוניהן.

כך גם משפחות המתגייסים היהודים. בתוך הקהל הזה מספרם של הילדים היהודים היתומים היה משמעותי ולכן קיבלו התייחסות מיוחדת. ילדים אלו יזכו להכרה לאומית כאשר נכיר אותם בהמשך ההיסטוריה הארץ ישראלית כ"ילדי טהרן".

יוזמי צבא אנדרס הועידו אותו לשחרור פולין ובהמשך הוא תוכנן ללחום לצד הרוסים בחזית המזרחית כנגד הגרמנים. עם התפתחות המלחמה השתנו התוכניות וצבא ברה"מ לא נזקק לצבא הפולני. בעקבות הסכמה בין סטלין וצ'רציל, אשר ממשלתו עזרה במימון הצבא, הוחלט להעביר את צבא אנדרס, אשר מנה כבר כ-100,000 לוחמים, למזרח התיכון. הוא תוכנן להצטרף לכוחות בנות הברית במסעם לדרום אירופה ולכיבוש איטליה בתחילה.

אנדרס במחנה הצבא הפולני במזה"ת ליד שלט המורה "3 ק"מ לטהרן - 4371 ק"מ לוורשה", אוגוסט 1942

המסע למזרח התיכון עבר דרך פרס ועירק, שם שהו יחידות הצבא מספר חודשים. החיילים היהודים והנספחים האזרחים והאזרחיות התקבלו בחום ע"י הקהילות היהודיות שגם אירחו אותם בשבתות ובימי חג.

בתקופה זו עסקו ארגונים יהודים יחד עם שליחים מארץ ישראל בניסיון לשכנע חיילים לערוק, להגיע ארצה ולהצטרף ליישוב כחלוצים וכמגינים. ניסיון זה עורר חילוקי דעות בהנהגה הציונית בין אלה שטענו כי החיילים היהודים תרמו דיים למהלך המלחמה וכי עתה עליהם לחיות בארץ ולהשתתף בבנייתה ובהגנתה, לבין אלה אשר ראו בהמשך השירות הצבאי בית יוצר לצבא ישראלי בעתיד.

הוויכוח נמשך כל עוד היחידות חנו בפרס ובא"י. גם בין החיילים היו דעות לכאן ולכאן. אלה שהחליטו לפרוש ולערוק זכו לסיוע בקליטה מצד ארגון "ההגנה" ומההסתדרות הכללית.

לאחר כמה חודשים נע הצבא לכיוון ארץ ישראל ומצרים במטרה להתחבר ליחידות בנות הברית לקראת הפלישה לדרום אירופה. היחידות שחנו בעיראק נעו מערבה והתבססו במחנות בדרום הארץ. ממשלות עיראק ותורכיה סרבו לאפשר מעבר לכוחות שחנו בפרס. בלית ברירה, הכוח הפליג דרך קראצ'י הודו (כיום פקיסטאן) לנמל פורט-סעיד במצרים לחוף הים התיכון.

זה המקום לשלב בקורות צבא אנדרס את אחד ממפעלי העלייה והקליטה המפוארים ביותר - הבאת "ילדי טהרן" לארץ.

בשורות הקודמות הזכרנו את מחנה העקורים היהודים שמנה כמה אלפי נפשות ואשר נדד בעקבות הצבא מפולין לרוסיה ומשם לעיראק ולפרס. הציבור כלל בתוכו בנוסף לבוגרים ילדים רבים, רובם יתומים מהורים וחלקם עם אימותיהן. החיילים חלקו איתם את מזונם.

הסוכנות היהודית באישור השלטון הבריטי הקימה בטהרן ב- 1942 את "בית הילד היהודי", אליו אספו מקרב הפליטים 719 ילדים, כולם חלשים ולאחר שחוו סבל רב. שם הם זכו לקורת גג, לבוש ומזון. במקביל לשיקומם ארגנה הנהגת היישוב סרטיפיקטים לכניסתם לארץ. לאחר מספר שבועות החלו הבנות והבנים להישלח לארץ. חלקם בהסעות דרך עיראק וסוריה וקבוצה גדולה נשלחה בדרך הים. האונייה הפליגה מקראצ'י לפורט -סעיד, משם הוסעו הילדים ברכבת לאורך צפון סיני. הרכבת הגיעה לא"י ב-18.2.43 והילדים התקבלו בכל התחנות לאורך הדרך בשמחה ובהתלהבות ע"י בוגרים וילדים שנקבצו לכבודם.

בתחנת עתלית המתינו להם הגורמים הקולטים והעבירו אותם למקומות שהוסדרו מראש. סיפור "ילדי טהרן" הינו פרק חשוב בהיסטוריה וזכאי להתייחסות רחבה יותר, כאן הוא מוזכר כחלק ממסע צבא אנדרס.

שהיית חיילי צבא פולין החופשית בא"י השאירה כאן כמה סימנים ואירועים. המקום הראשון הוא אתר המערות בבית גוברין, כאן מן הסתם ביקרו וכמה מהם חרטו בקיר הקירטון את השם "polonia". כתובת זו קבעה את שם המערה ל"פולנית".

החריטה שהותירו החיילים הפולנים במערות בית גוברין

אירוע נוסף שהשתתפו בו קצינים פולנים היה העוצר וחיפוש הנשק בקיבוץ רמת הכובש בנובמבר 1943. לטענתם הם נגררו לאירוע ע"י הבריטים מבלי שהיה להם מושג למה ולאן הגיעו. בתקרית זו נפצעו עשרות מגינים ואחד מהם מת מאוחר יותר מפצעיו.

בקרב החיילים היהודים ששרתו בא"י במדים הפולנים היו חיילים שנטישת צבא אנדרס לא נראתה להם ראויה, חלקם מסיבות של קריירה צבאית, חלקם בגלל אידאולוגיה לאומית פולנית והיו גם סיבות נוספות.

מנהיג בית"ר בפולין, מנחם בגין, שהיה גם הוא מחיילי פולין החופשית, עמד בלחץ עצום של חבריו ומוסדות תנועתו לעזוב את הצבא. מנחם בגין, לימים ראש ממשלת ישראל, סירב בכל תוקף להצעה. לדבריו "עריק אף מצבא זר עריק הנהו ולא יוכל לעמוד בראש מערכה לאומית". הוא שרת בצבא עוד מספר חודשים עד שנשלח על פי הסכם עם ממשלת פולין לארה"ב לגייס תרומות למימון היחידות. בתום שליחותו חזר ארצה, שוחרר ותפס את מקומו כמפקד האצ"ל.

מנחם בגין במדי הצבא הפולני בחברת אישתו עליזה

הצבא הפולני ויחידות אחרות של בנות הברית רוכזו במצרים לקראת הפלישה לחופה הדרומי של איטליה, בראשית 1944. בקורפוס הפולני לחמו 850 חיילים יהודים ועוד 126 קצינים מבני עמנו, אשר הגיעו עם חבריהם לאיטליה בחודש פברואר אותה שנה.

ב-17-18 למאי היה הקרב הקשה על ההר והמנזר מונטה קאסינו שבמהלכו נפרץ הקו הגרמני בדרום איטליה. היחידות שבפיקוד גנרל אנדרס ניהלו קרב עקוב מדם והצליחו לכבוש את המקום לאחר שלושה כישלונות של אחרים. המחיר היה כבד, אבל קו המגן הדרומי על רומא נפרץ.

אנדרס בחזית הריסות מנזר מונטה קאסינו, מאי 1944

לאחר הפריצה במונטה קאסינו השתתף צבא אנדרס בקרבות נוספים במסע לשחרור איטליה מהגרמנים, לחם באזור הים האדריאטי ובעמק הפו.

עם סיום המלחמה ממשלתה הקומוניסטית של פולין דרשה שצבא בפיקוד גנרל אנדרס יחזור לפולין ויסור לפקודתה. חיילי הצבא, שהיו באיטליה ובאנגליה, זכו בארצות אלו להוקרה רבה ולא נענו לדרישה. בפועל מעטים שבו לפולין ורובם חידשו את הקשר עם פולין רק עם חילופי השלטון ועלייתו של הנשיא הליברלי לך וולנסה.

החיילים היהודים ברובם מצאו דרכם לארץ.

כזכור, רשימה זו החלה להיכתב כהמשך לביקור במונטה קאסינו. המפגש עם צבא אנדרס החזיר אותי לאישים, מקומות ואירועים בארץ. אכן לאחר שליווינו את צבא אנדרס באירופה, אסיה ואפריקה הגענו אל בית קברות צבאי פולני, בו קבורים חיילים ומפקדים שנהרגו בארץ זרה במלחמת העולם השנייה.

במהלך הקרב הקשה החיילים קברו במקום את המתים. בשנת 1945 הוכר המקום כבית קברות ובמהלך ימי המלחמה נקברו בו 1072 חיילים. בבית הקברות ישנה חלקה נפרדת לחללים היהודים שהשתתפו בלוחמה.

אנדרס (מצדיע) וחייליו בחלקה הצבאית לחללים יהודים

אנדרס חי את שארית חייו בלונדון וביקש להיקבר במקום בחברת חבריו לנשק. עם מותו בשנת 1970 הובא לכאן למנוחה אחרונה של לוחם.

הלוויתו של אנדרס בבית הקברות הצבאי הפולני במונטה קאסינו, 1970