עלילת תל נוף

הנשמע על אדם כלשהו בישראל שלא שמע את השם "תל נוף"? אני מניח כי אין בנמצא.

יתרה מזאת, השם מתחבר ישירות לחיל האוויר, שאחד מבסיסיו המרכזיים, בח"א 8, ממוקם במקום ומזוהה מיום הקמתו עם השם תל נוף.

העלילה אותה אפרוס בשורות הבאות תחילתה אי שם בשנות השלושים של המאה העשרים, שנים רבות לפני היות המקום שדה תעופה. מדובר בסיפור מדהים, המתחיל בפרשת הונאה, המשכו פרק ריגול לטובת גרמניה הנאצית וסופו רצח ומשפט, שהתנהלותו העסיקה את הציבור בארץ שנים רבות.

ראובן שיינצויט, הדמות הבולטת בעלילה, נולד בשנת 1900 במושבה פתח תקווה, למשפחה שעסקה בחקלאות. בגיל צעיר שיינצויט מגיע להכרה כי חקלאות באם המושבות לא תהיה דרך חייו.

תחנתו הראשונה בדרך חייו הפתלתלה היא תל אביב. בעיר המתפתחת קיים כבר אז ביקוש לדיור והוא מוצא את פרנסתו כמתווך דירות. בשלב הבא, הארץ והעיר נראות לו קטנות למידותיו, אירופה זו יבשת ראויה וכתחנה ראשונה הוא מגיע לפריז, שם עסק במלאכות שונות, שהמכנה המשותף לכולם הוא תווך ומסחר. במסגרת זו שיינצויט מגיע לסחר בנשק ותחמושת ועושה עסקאות מוצלחות עם מדינות בדרום אמריקה. כנראה שבהמשך עיסוקיו עולים על שירטון ושיינצויט חוזר לארץ ישראל בחודש אפריל 1933.

ראובן שיינצויט

כתוצאה ממשבר משפחתי, עוזב אחיו את הארץ לארה"ב ושיינצויט רוכש מגרש משפחתי מאימו ומאחיותיו, מחלק אותו לחלקות ומוכר אותו למעוניינים. עסקה זו, שהכניסה לו סכום נאה, מעמידה אותו במקום מכובד בין מתווכי הנדל"ן בתל אביב.

מגוריו בשכונת מונטיפיורי, בשכנות למושבת הטמפלרים שרונה, מביאה לחידוש הקשר שלו עם קהילה זו, שאחדים מחבריה הכיר טרם יציאתו לאירופה.

חשוב לציין כי שרונה, כמו אחיותיה הטמפלריות בא"י, כבר מזוהה עם השלטון הנאצי בגרמניה.

שיינצויט, כך התהלכו שמועות, ניצל את היכרותו וקשריו ועסק בסחר נשק עם הגרמנים, בהמשך ייבא נשק ותחמושת ליישוב היהודי ובמקביל לא נמנע ממכירת נשק לערבים. כפי שציינתי, מדובר בשמועות וסיפורים ולא ידוע על ראיות ואימות לסיפורים הללו.

יש להניח כי השמועות אודות "העסקאות האפלות" ליוו את פעילותו העסקית המוצלחת בעיר ולא פגעו בפעילותו. במשרדו ברחוב אלנבי 119 יזם ורקח עסקאות בארץ ובאירופה. מומחיותו היתה מסחר בקרקעות ובקבלנות בנייה, הוא רכש אדמות בדרום באיזור ב"ש, בפ"ת, על ידש תל-לטוינסקי וכמובן בתל אביב.

כמובן, גולת הכותרת של תכניתו השאפתנית היתה רכישה של כמה מאות דונמים מדרום לרחובות זאת ע"מ להקים בה עיר חדשה, למרות התנגדות גורמי התכנון והיישובים העבריים שבסביבה ובראשן המושבה רחובות.

שיינצויט לא נרתע מההתנגדויות שעמדו לפניו, רכש את הקרקע תכנן וסימן את המגרשים והגדיל לעשות כאשר קרא למקום תל נוף.

בדיעבד הסתבר כי היה במקום ניסיון "עוקץ" מתוחכם והשם ניתן למקום ע"מ למתגו כ"תל אביב החדשה" ובדרך זו לשווק את המגרשים לקונים מחו"ל ואם יוותרו - גם לתושבי הארץ.

מודעת פרסומת למגרשים בתל נוף. עיתון "דבר", 27.2.1934

בפועל ליזם שיינצויט לא היו יכולות להקים במקום ישוב וכל מגמתו היתה להונות רוכשים ולהיעלם בדרך כלשהיא.

שיינצויט נכשל במזימה. היו לכך כמה גורמים, אך בראש וראשונה אודות למצב הביטחוני בארץ. השנה היא 1937, תקופת מאורעות, ומעיניהם של משקיעים לא הופנו לרכישת נכסים.

הקשיים שהלכו וגברו גררו את שיינצויט, מסיבה לא ידועה, לפרשת רצח שותפו וידידו יעקב צוואנגר.

טרם אמשיך בעלילת שיינצויט אציין כי אדמות תל נוף הופקעו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ע"י השלטון הבריטי והוקם במקום שדה תעופה צבאי בשם עקיר, כשמו של הכפר הערבי הסמוך.

בתחילת מלחמת העצמאות תפס צה"ל את הבסיס, שינה את שמו לשדה עקרון והפכו במהירות שיא לשדה מבצעי של חיל האוויר הצעיר.

במקום נחתו מטוסים שהביאו את הנשק הצ'כי החיוני, מטוסי המסרשמידט הגיעו לכאן, בהמשך גם גם מטוסי הספיטפייר ומכאן יצאו מטוסינו לתקיפת הצבא המצרי ובין היתר הכח שהגיע עד לגשר עד הלום.

שמו הרשמי של הבסיס כיום הוא בח"א 8. בסיס מרכזי בעל היסטוריה עשירה של פעילות.

השם תל נוף נשאר שגור לאיזור המשתרע בין רחובות, קריית עקרון, מזכרת בתיה וגדרה בדרום.

הגיבור הטרגי בסיפור הינו יעקב צוואנגר, מהנדס במקצועו, יליד רוסיה, 1883.

בצעירותו היה פעיל בתנועה מחתרתית לשלטון הצאר, נידון למאסר בשל כך, נמלט מהכלא, שהה פרק זמן באוסטריה ומשם הגיע לארגנטינה, שם עסק במקצועו כמהנדס.

עם פרוץ מהפכת אוקטובר שב צוואנגר לרוסיה ווצא עצמו בתפקיד בכיר בשלטון הסובייטי באיזור הקווקז. כיבוש המקום בידי "הצבא הלבן" הביא אותו לכלא ולהישפט למוות. גם הפעם צוואנגר מצליח להימלט, להגיע לאיסטנבול ומשם לארץ ישראל.

אכן איש מיוחד, רב פעלים והרפתקאות. כאן בארץ עבד במקצועו כמהנדס בחברות סולל בונה אח"כ בחברת החשמל ובהמשך גם בפיק"א.

לא ברור אם כתוצאה ממצב בריאותי לקוי או בשל השאיפה לשינויים וחידושים צוואנגר עוזב את הארץ בשנת 1930 והפעם לפריז. כנראה שעיר האורות לא האירה לו פנייה והוא שב לא"י בשנת 1933.

יעקב צוואנגר התגורר עם משפחתו בשכונת מונטיפירי בתל אביב, עם חזרתו הוא מנסה דרכו כעצמאי ופותח משרד ברחוב אלנבי בעיר.

יעקב צוואנגר

ההיכרות בינו לבין שיינצויט היתה עוד בעת שהשניים חיו עם משפחותיהם בפריז. הם חזרו לארץ בסמיכות זמנים וכאן התהדק הקשר. שיינצוויט כאמור עסק בתווך ובבניה כאשר, כפי שצוין, סביב דמותו ריחף ענן שמועות על עיסוקים גבוליים. בעוד שהוא מצליח לכאורה בעסקיו חברו צוואנגר נקלע לקשיים, סוגר את משרדו ונעזר בחברו, שמארח אותו ואף מעסיק אותו ביוזמותיו.

ביום ה-10.3.37, ללא כל סימנים מקדימים, נעלם יעקב צוואנגר מביתו. משפחתו פנתה למשטרה בבקשת עזרה ומשטרת המנדט פתחה בחקירה. בעקבות העדויות שנאספו, עצרה המשטרה את שיינצויט ועוזרו יוסף מילר. לאחר חקירה שוחררו השניים, כאשר המשטרה מפרסמת הודעה כי צוואנגר, שהיה שקוע בחובות כבדים, נמלט לחו"ל מאימת נושיו.

טענת המשטרה קרסה ביום ה- 28.3.37 כאשר גופתו של צוואנגר התגלתה בבור באיזור תל-נוף, שכזכור היה בבעלות שיינצויט ותוכנן כישוב יוקרתי לבעלי יכולת שיולכו שולל.

עיתון "דבר", 29.3.1937. לקריאת הכתבה המלאה לחצו כאן

מאחר שע"פ העדויות שהיו בידי החוקרים שיינצויט נפגש עם צוואנגר ביום היעלמו, זה סומן כראשון החשודים. איתו נעצר גם יוסף מילר והפעם נוספו אליהם שני עובדים ערבים ממשפחת אל קאדר, תושבי הכפר מעא'ר שהיה סמוך למקום.

שיינצויט הכחיש בחקירתו כל קשר למותו של ידידו. הבעיה התעוררה כאשר עבדל אל קאדר סיפר בעדותו כי הוא קבר את הגופה בבור שחפר קודם לכן בהוראת שיינצויט, שהוא יחד עם יוסף מילר ביצעו את הרצח.

ע"פ העיתונות של התקופה, הנאשמים זימנו את הנרצח לתל נוף בנושא הקשור לעבודתו, בהיותם בסמוך לכפר מרעא'ר הם הרגו אותו בדקירות סכין ובחניקה.

לאחר מערכת חקירה מסועפת ועדויות ששינו את גרסתן מספר פעמים, שיינצויט הועמד לדין באשמת רצח צוואנגר. המשפט נפתח בבית המשפט לפשעים חמורים בירושלים ביום ה- 12.7.37.

עיתון "דבר", 5.5.1937. לקריאת הכתבה המלאה לחצו כאן

בפסק הדין השופט לא התייחס לשמועות ולעובדות אודות הסיבות לרצח, כמו קשר עם גופים נאצים, חיסול בגין הלשנה או כל עניין פלילי אחר שיוחס לשיינצויט והתמקד ברצח בלבד.

למרות שהאשמה היתה בסעיף רצח, הורשע שיינצויט בסעיף הריגה ונידון ל 15 שנות מאסר. כמו כן הוטל עליו קנס בגובה של 250 לירות ארץ ישראליות אותו ישלם ליורשי צוואנגר.

שותפו לעסקים ולפשע יוסף מילר קיבל מעמד "עד המלך" ושוחרר תמורת עדותו. עבד אל קאדר שלא השתתף בפועל ברצח והסתבר שחלקו הסתכם בסיוע בכל הקשור בהסתרת הגופה, שימש גם הוא כעד תביעה והואשם בסעיף קל יותר.

שיינצויט המורשע פנה בערעור לבית המשפט העליון הבריטי, במושבו בירושלים. בית המשפט, בהרכב של שלושה שופטים, דחה את הערעור על המאסר והקנס.

הודעה על פרסום ספר "ראובן שינצויט חף מפשע" מאת אליעזר בן-שלום, על פיו שיינצויט לא רצח את צוואנגר וזה התאבד בתלייה. באדיבות הארכיון הציוני המרכזי

בחודש ספטמבר 1947 השתחרר שיינצויט ממאסרו. במהלך השנים שלאחר שחרורו המשיך לטעון לחפותו, שינה את שם משפחתו לרב-און וניהל משפטים כנגד גורמים שלטענתו גזלו את נכסיו בזמן ישיבתו בכלא. שמו ומעשיו נעלמו מהציבור עד לפטירתו בשנת 1969.

יוסף מילר, שהיה שותף לו בביצוע, הפך כאמור ל"עד המלך" ולא הועמד לדין. לאחר המשפט כנראה שעזב את הארץ ולא היה ידוע על המשך מעשיו.

עבד אל קאדר המשיך בעיסוקיו. הוא חבר לעוד ארבעה כפריים שרצחו סמל משטרה בריטי ששירת בראמללה, לדבריהם מסיבות לאומניות. לאחר שנלכדו הוצאו כל חברי הכנופיה להורג לאחר שנשפטו בבית דין מנדטורי.

בסיום העלילה נשוב ונזכיר כי על שטח המריבה הוקם בהמשך שדה תעופה בריטי, שעם הקמת חיל האוויר הישראלי הפך לאחד ממחנותיו המרכזיים - תל-נוף.

בתום העלילה הסבוכה, שהעסיקה את תושבי הארץ תקופה ארוכה ורק את תמציתה הבאנו כאן, נעים לציין כי ההווה במקום מרשים ביותר.

כיום כל העובר באיזור זה, הנמצא במרכז הארץ ומאוכלס בישובים עירוניים וכפריים בנויים לתלפיות, לא יכול להתעלם שאולי היה שמץ אמת ביוזמתו של ראובן שיינצויט.