"כבישי בטון בחול נמתח"
"הך פטיש עלה וצנח,
כבישי בטון בחול נמתח.
עורי שממה דינך נחתך
אנו באים לכבוש אותך." - נתן אלתרמן, 1934 -
כבישים, גשרים ומחלפים הם חלק מהסממנים של מדינה מודרנית. ארץ ישראל, מעצם מהותה כאזור מעבר בין יבשות, מרושתת לכל אורך ההיסטוריה בדרכים רבות לאורכה ולרוחבה. עד ראשית המאה ה-20 לא היו בארץ כבישים וגם הדרכים החשובות היו ברמת תחזוקה ירודה. ראשית פיתוח הכבישים בארץ החל מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה.
עם תחילת המנדט הבריטי וגידול הישוב היהודי נוצר צורך דחוף בסלילת כבישים לצרכי ביטחון וכדי לתת תשובה לפיזור האוכלוסייה ולכך שהשימוש בכלי רכב צבאיים ואזרחיים הפך יומיומי.
תחילת שנות ה-20 הן שנות פריחה וגידול בעליה של צעירות וצעירים יהודים הרואים בציונות ובחלוציות הגשמת יעוד אישי ובעיקר השתתפות במפעל הלאומי להקמת מדינה לעם היהודי. צעירים נלהבים אלו מצאו בסלילת כבישים מקור תעסוקה מכובד ולמרות הקושי הפיסי מתאים לנשים וגברים כאחד.
בתקופה זו נסללו הכבישים המוכרים כמו חיפה-רמת ישי, צמח-טבריה ועוד רבים אחרים במרכז הארץ, כמו כביש תל אביב-פתח תקווה. בצידי הכבישים הוקמו מחנות עבודה לקבוצות הצעירים ובמחנות אלה התגבשו בשנים הבאות הרעיונות החברתיים והיזמות הכלכלית שהיוותה את התשתית למדינת ישראל.
"גדוד העבודה" שמקומו בכותל המזרח של הציונות המעשית, תחילתו במחנות אוהלים אלו. סלילת הכבישים הייתה באחריות ממשלת המנדט עד 1948. עם הקמת המדינה, האחריות עברה לידי מע"ץ. במדינת ישראל הנבנית והנסללת הכביש הוא הרבה יותר מציר תחבורה.
מהשמות והכינויים שקיבלו הכבישים ניתן להבין שבנוסף לכלי הרכב נשאו הכבישים את סיפור הקמת המדינה. בשורות הבאות אתייחס למספר כבישים שמעצם שמם עולים ובולטים סיפורי התקופה.
סלילת כביש, 1930. צלם לא ידוע. באדיבות ארכיון תצלומי קק"ל
כביש הצפון
הכביש נסלל בשנת 1937 על-ידי שלטונות המנדט כדי ליצור חיץ שימנע מעבר של כנופיות ומבריחים מלבנון לאזורי הגליל. בצמוד לכביש הוקמה "גדר הצפון" שנמתחה מאזור חוף הים (מושב בצת של ימינו) בקו כללי מזרחה. בקרבת מצודת נבי-יושע סטתה הגדר לדרום מזרח אל חוף הכנרת הצפוני.
גדר הצפון, שהוקמה על ידי סולל בונה, סיפקה מקור תעסוקה לכ-1000 פועלים יהודים מידי יום ובעניין זה הייתה לה חשיבות משמעותית בחוזקו הכלכלי של הישוב. הגדר פורקה בשנת 1941 כאשר הצבא הבריטי נזקק לעמודים ותיל לביצור עמדותיו במדבר המערבי מול הכוחות הנאציים בפיקודו של רומל.
כביש הצפון נסלל בתוואי דומה לגדר והוא הסתיים באזור בני-יושע, סה"כ כ-72 ק"מ. הכביש נסלל, מפאת מחסור בתקציב, ב-3 פעימות. בשלב הראשון הדרך הייתה דרך כבושה בלבד. בשלב השני כיסו באספלט 2 פסים לאורכו. רק ב-1941 כוסתה הדרך כולה בציפוי אספלט.
כיום מוכר הכביש על פי מספרו – 899 ובדרכו מזרחה הוא חולף על פני הישובים שלומי, יערה, אבן מנחם, סאסא, מלכיה ועוד.
כביש החצבת
מה למחלת החצבת ולשם של כביש? למען הדיוק ההיסטורי והגיאוגרפי, הכינוי ניתן קודם לכן לכפרים הדרוזים ינוח, כיסרא וסמיע. שלושה כפרים במרכז הגליל, בתווך בין 2 כבישים ראשיים - עכו-צפת ונהריה-פקיעין.
סיפור המעשה מחזיר אותנו ל-1965, שנה גשומה ביותר. אבל, כמו במקרים דומים, בצמוד לגשמי הברכה הרצויים יש המקללים את יומם הגשום. לשלושת הכפרים מוליך שביל הררי, בוצי, שאינו מאפשר מעבר כלי רכב. לאחר נתק של ימים, מגיע אב עם ילדו החולה למרפאה בעכו. הילד מאובחן כחולה בחצבת. לדברי האב, בכיסרא כפרו יש ילדים נוספים שחולים במחלה דומה וידוע לו על תינוקות וילדים בסמיע וינוח החולים גם הם. לדבריו, היו גם כמה מקרים של מוות. לאחר ההלם הראשוני – התגובה "היעלה על הדעת" כי בשנה זו, 1965, יהיו ישובים מנותקים במדינת ישראל, מתארגנת משלחת רפואית לעזרת הכפרים. כלי הרכב לא מצליחים לעבור בדרך הצרה והחלקלקה ורק לאחר התארגנות נוספת מגיע צוות רפואי לכפרים, כאשר הרופאים, האחיות וארגזי התרופות רכובים על סוסים ופרדות.
מובן שילדי הכפרים ניצלו. אנשי הכפר זכו להבטחות ש"מיד" ייסלל כביש גישה ואכן מקץ שש שנים, בשנת 1971, נחנך כביש הגישה המוביל לשלושת הכפרים וכאזכור לאירוע הוא נושא את השם "כביש החצבת".
פועלות עובדות בסלילת כביש, 1910. צלם לא ידוע. באדיבות ארכיון תצלומי קק"ל
כביש הסרגל
כביש זה הוא אחד המוכרים בכבישי ישראל. הכביש נסלל בשנת 1935 והוא חלק מכביש חדרה-עפולה. כיום הוא חלק מכביש מס' 65. אורכו כ-8 ק"מ, תחילתו בצומת מגידו וסיומו במבואות עפולה. אנו מכירים בארץ כבישי סרגל נוספים, קצרים ממנו ויש אף ארוך ממנו (כביש המישר בנגב). למרות שכביש הסרגל איבד כמה ממאפייניו, המותג חי וקיים וכאשר מזכירים את כביש הסרגל כולם יודעים באיזה כביש מדובר.
כביש רוקפלר
כביש זה, המזוהה היום ככביש מס' 66, מקשר בין הישוב יוקנעם בצפון ומגיע עד למבואות ג'נין בשומרון. הכביש מתוח לאורך הגבול המערבי של עמק יזרעאל, מקום המפגש עם השוליים של רמות מנשה. תוואי הדרך שימש עוד בעולם העתיק כציר המעבר בין מפרץ חיפה לשומרון. למרות זאת, לא היתה כאן כל דרך כבושה או סלולה והמעבר היה אפשרי בעונות הקיץ בלבד.
סיפור הכביש ה"מודרני" מתחיל בשנת 1929. באותן שנים חפרה משלחת ארכיאולוגית של אוניברסיטת שיקגו בתל מגידו. מממן המחקר והחפירות היה המיליונר ג'ון רוקפלר, איל הון אמריקאי ממשפחה ידועה. הנ"ל הגיע למספר ביקורים באתר והיה מודע לסוגיית הדרך הבוצית. רוקפלר הוסיף לתרומה לצורכי מחקר סכום נוסף ואז ניסללה דרך עבירה מיוקנעם למגידו.
מאוד מוזר, אבל המעבר בדרך זו היה לצרכי משלחת החפירות בלבד. רק לרכב של קיבוץ משמר העמק, שהיה אז בימיו הראשונים, ניתן לנוע בדרך זו עם אישור מיוחד. בשנת 1932 ניסלל הכביש מחדש ומאז הוא חופשי ופתוח לכלל ציבור הנהגים.
משפחת רוקפלר הגדילה לעשות ומתוך ראיית המצוקה של העובדים, סללה את הדרך עד לאזור ג'נין וכך התאפשר מעבר והגעה של עובדים מישובי צפון השומרון למקומות העבודה במגידו והסביבה. מאז אותו מבצע סלילה ראשוני נושא קטע הכביש את השם "כביש רוקפלר".
כביש האפיפיור
על פי הסכמי שביתת הנשק בין ירדן וישראל משנת 1949 חצה קו הגבול (הקו הירוק) את הכביש היוצא מצומת מגידו דרומה לעיר ג'נין. כתוצאה מכך הפך הכביש לדרך מקומית ששימשה את תושבי האזור לצרכים חקלאיים בעיקר.
כזכור, קטע כביש זה היה חלק מהכביש שנסלל בתרומתו של רוקפלר אבל בשל התנועה הדלה בו, סיפורו הפך למשני. הכביש זכה לתקומה ביוני 1964 עם הגיעו של האפיפיור פאולוס השישי לביקור בארץ הקודש. לצורך מעבר ישיר מאזור השומרון, שהיה בשליטת ממלכת ירדן, למגידו, שופץ ונסלל הכביש הנשכח.
חשוב לציין כי בנוסף לביקורו באתר מגידו (מקום מקודש לנצרות, מקום מלחמת גוג ומגוג) נפגש שם האפיפיור עם נשיא המדינה דאז זלמן שז"ר. זה היה מפגש היסטורי ראשוני בין ראש הכנסייה הקתולית לבין נשיא מדינת העם היהודי. לאחר הביקור חזר כביש האפיפיור לשלוותו. זאת, עד מלחמת ששת הימים, בעקבותיה הפך לציר מרכזי המקשר את יישובי צפון הארץ ומפרץ חיפה עם אזור השומרון.
עד כאן סיפורם של כמה מכבישי צפון הארץ. לשמות כבישים נוספים והסיפורים שמאחוריהם נחזור באחת הרשימות הקרובות.
כביש הצפון, 1973. צילום: סיני ישראל. באדיבות ארכיון תצלומי קק"ל